פצעים וכאבים נוירופאטיים
הסבר
מטרה: לבחון את ההשפעות של טיפול בפולסים אלקטרומגנטיים (PEMF) על קידום הריפוי של כיבים כרוניים בכף הרגל הסוכרתית.
ניסוי קליני אקראי, כפול סמיות, מבוקר פלצבו על תת-קבוצה הומוגנית של כיבים כרוניים בכף הרגל סוכרתית.
חולים: 13 נבדקים (7 בקבוצת PEMF ו-6 בקבוצת הביקורת) שאובחנו עם סוכרת מסוג 2 והחלמה לא מספקת של כיב(ים) ב-4 השבועות הקודמים גויסו.
הנבדקים הוקצו אקראית לקבלת טיפול PEMF פעיל (משך: 60 דקות; תדירות: 12 הרץ; עוצמה: 12 גאוס) או PEMF לא פעיל למשך 14 מפגשים תוך 3 שבועות.
מדדי תוצאה עיקריים: הערכה על סגירת הפצע, עומק הפצע ומיקרו-סירקולציה בוצעה בבסיס, בסוף תקופת הטיפול ומעקב של חודש.
תוצאות עיקריות: עד סוף תקופת הטיפול, חלה ירידה של 18% בגודל הפצע בקבוצת ה-PEMF הפעילה לעומת ירידה של 10% בקבוצת הביקורת.
קבוצת PEMF הראתה עלייה מצטברת משמעותית במהירות הדם הנימים בעור (ב-28%) ועלייה של 14% בקוטר הנימים.
לעומת זאת, קבוצת הביקורת הראתה ירידה הן במהירות הדם והן בקוטר הדם.
מסקנה: במחקר זה, נראה היה שטיפול ב-PEMF מאיץ ריפוי פצעים ומשפר את המיקרו-סירקולציה.
האם טיפול בשדה אלקטרומגנטי יכול להשפיע על ריפוי פצעים בכף הרגל הסוכרתית?
המחקר האקראי התמקד ב-111 חולדות סוכרתיות עם פצעים בעובי מלא של 6 מ"מ בגפיים האחוריות.
1 היו שתי קבוצות PEMF כאשר קבוצה אחת קיבלה PEMF יומי ב-25 הרץ בעוצמה של 2 mT והקבוצה השנייה קיבלה PEMF יומי ב-10 mT. הייתה גם קבוצת מדומה.
ביום החמישי, החוקרים ציינו שלקבוצה שקיבלה PEMF בעוצמה של 10 mT הייתה יכולת ספיגת אנרגיה גבוהה משמעותית ועלייה בעומס המרבי.
בנוסף, המחברים אומרים שלחולדות שהיו להן 10 mT PEMF הייתה רקמת פצע עבה משמעותית
בסך הכל בעוד שלחולדות שהיו להן 2 mT הייתה ירידה משמעותית במתח המרבי הכולל של רקמת הפצע.
המחברים מציינים ש-PEMF מגביר את ספיגת האנרגיה בשלב הריפוי המוקדם.
סיכום החוקרים :
עמיתיי ואני מעודדים מאוד מתוצאות מחקר PEMF.
אני חושב שהנתונים על פני תקופה ארוכה מאוד מראים שנראה כי PEMF מוביל לאות פיזיולוגי כלשהו.
אני מאמין שכאשר מכניסים אותו לסוג זה של גורם צורה, PEMF יכול להיות שימושי מאוד עבור רופא, מנתח או פיזיותרפיסט.
אני צופה יום שבו זה עשוי להיות קצת יותר נפוץ.
אני חושב שאנחנו צריכים לעבוד יותר על PEMF בכף הרגל הסוכרתית עמיתיי ואני היינו חלק מהשלבים המוקדמים
של הפיתוח בניסוי קליני על טיפול בשדה אלקטרומגנטי פועם לפני יותר מ-10 שנים.
לראות את זה מתממש זה באמת מעודד.
תַקצִיר
גורמים בבטחה לזרמים קווא-מלבניים בתדר נמוך במיוחד (ELF) שיכולים לעשות דה-פולריזציה, קוטב מחדש והיפר-פולריזציה של נוירונים,
ההשערה הייתה שהפניית אנרגיה זו לתוך כף רגל אחת עשויה לווסת כאב נוירופתי.
מטרה: לקבוע אם 9 טיפולים רצופים של שעה במשרד הרופא (לא כולל סופי שבוע)
של טיפול בפולסים אלקטרו מגנטיים יכולים להפחית את ציוני ה-NP ברגליים.
תכנון/הגדרה/מטופלים: 24 חולים רצופים עם PN ותסמיני כתוצאה מסוכרת, פולינורופתיה דלקתית כרונית (CIDP),
אנמיה מזיקה, הרעלת כספית, תסמונת פרנאופלסטית, תעלת טרסלית ונוירופתיה חושית אידיופטית נרשמו למחקר פיילוט זה שאינו במקום.
כף הרגל הסימפטומטית ביותר קיבלה טיפול.
נקודות הסיום הראשוניות היו השוואה של ציוני VAS בתום 9 ימים וסוף 30 ימי מעקב בהשוואה לציוני כאב בסיסיים.
בנוסף, השאלון של המטופלים גלובליים של שינוי (PGIC) הוגדר בטבלאות המתאר את התגובה לטיפול.
ניתוח תת-קבוצות של ציוני הולכה עצבית, בדיקות סנסוריות מכומות (QST) ושינויים בבדיקה סדרתית פורטו גם הם.
סיווג תת-קבוצות של כאב (Serlin) נוצל כדי לקבוע אם היו תגובות לא פרופורציונליות.
התערבות: טיפול לא פולשני באותות יוצר צורת גל חד-כיוונית בעוצמה של כ-20 גאוס
ותדר של כ-30 הרץ לתוך כפות הרגליים למשך 9 טיפולים רצופים של שעה (לא כולל סופי שבוע).
כף הרגל התסמונתית ביותר של כל חולה טופלה.
תוצאות: כל 24 הרגליים השלימו 9 ימי טיפול. 15/24 השלימו מעקב (62%)
עם ציוני כאב ממוצעים שירדו ב-21% מהבסיס ועד סוף הטיפול (P=0.19) אך עם ירידה של 49% בציוני הכאב מהבסיס ועד סוף המעקב (P<0.01).
מתוך קבוצה זו, PGIC שדווח על עצמו השתפר ב-67% (n=10) ושום שינוי לא היה 33% (n=5).
ניתוח כוונות לטיפול המבוסס על כל 24 הרגלים הדגים ירידה של 19% בציוני הכאב מההתחלה ועד סוף הטיפול (P=0.10) וירידה של 37% מקו הבסיס לסוף המעקב (P<0.01).
ניתוח תת-קבוצות גילה 5 חולים עם כאב קל עם הפחתה לא מובהקת בסוף המעקב.
מתוך 19 הרגלים עם כאב בינוני עד חמור, הייתה ירידה של 28% מקו הבסיס לסיום הטיפול (P<0.05) וירידה של 39% מהבסיס לסוף המעקב (P<0.01).
התועלת הייתה טובה יותר באותם חולים עם שינויים אקסונליים וציוני CPT מתקדמים. הבדיקה הקלינית לא השתנתה.
לא היו אירועים שליליים או בעיות בטיחות.
מסקנות: נתוני פיילוט אלו מוכיחים כי הפניית PEMF לרגליים סוכרתיות יכולה לספק השפעות
של שיכוך כאבים לטווח קצר ביותר מ-50% מהאנשים.
המנגנון המדויק אינו ברור אך מצביע על כך שמקרים חמורים ומתקדמים הם רגישים יותר מבחינה מגנטית.
מַטָרָה
מטרת מחקר זה הייתה לחקור את ההשפעה של שדה אלקטרומגנטי פועם (PEMF) על נוירופתיה היקפית סוכרתית.
הגדרות ועיצוב סך של 30 חולים עם נוירופתיה סוכרתית משני המינים נבחרו ממרפאת החוץ לסוכרת, הפקולטה לרפואה, בגילאים הנעים בין 40 ל-50 שנים.
הם חולקו לשתי קבוצות שוות: קבוצת PEMF (קבוצה A) וקבוצת ביקורת (קבוצה B).
חומרים ושיטות
קבוצה A קיבלה PEMF בתדר של 50Hz ועוצמה של 20G בנוסף לתוכנית הפיזיותרפיה המסורתית. קבוצה ב' קיבלה תוכנית פיזיותרפיה מסורתית בלבד. תוכנית הטיפול נערכה שלוש פעמים בשבוע במשך 4 שבועות. מדידות של עוצמת הכאב בקנה מידה אנלוגי ויזואלי ומהירות ההולכה העצבית הפרונאלית על ידי מכשיר אלקטרומיוגרפיה ממוחשב נעשו לפני ואחרי הטיפול.
תוצאות
התוצאות גילו כי הייתה ירידה משמעותית בעוצמת הכאב ושיפור משמעותי של מהירות ההולכה העצבית הפרונאלית (m/s) בשתי הקבוצות (P<0.05), עם מעט לטובת קבוצה A.
סיכום
ניתן להסיק ש-PEMF בשילוב עם תוכנית פיזיותרפיה מסורתית משפיעה לטובה על תסמיני נוירופתיה סוכרתית.
לפני / אחרי טיפול
מימין: לפני הטיפול הכתמים הכהים מראים אספקת חמצן חלקית ובכמות מועטה.
משמאל: אחרי כ- 8 דק של טיפול, הכתמים הכהים מראים אספקת חמצן טובה הרבה יותר.
(צולם במצלמת אינפרה רד)
